ספר לי על ההרגלים שלך ואספר לך מי את/ה
הרגלים... לכולנו יש כאלו והרבה, מהו הרגל?
התנהגות שמוטבעת בנו באופן אוטומטי. אין לנו צורך לחשוב עליה והיא פשוט קורית.
דוגמה: קמתי בבוקר, נכנסתי לחדר האמבטיה, רוקנתי את שלפוחית השתן מהתאפקות של הלילה, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים... פעולה שחוזרת על עצמה יום יום, אין צורך להתאמץ, אין צורך לחשוב על זה, זה לעיתים אפילו קורה תוך כדי שיחת טלפון, שיחה עם הבן זוג וכד'.
ההרגלים שלנו נועדו לשרת אותנו, כן כן, לקצר לנו תהליכים מחשבתיים, לקבל החלטות, להסיק מסקנות.
אתאר את זה כתהליך - יש לנו התחלה, טריגר ( גירוי או סימן) כלשהו שמפעיל את ההרגל הזה (על פי הדוגמה, התעוררתי בבוקר). זהו סימן עבור המוח שלי להתחיל תהליך השמור בזכרון. כל פעולה שחזרנו עליה מספיק פעמים תיהיה רשומה בזכרון כנתיב ברור וידוע. ממש כפי שיש מסלול בוויז להגיע מנקודה אחת לאחרת.
אז הטריגר מייצר צורך, הצורך להתעורר, להתרענן, צורך לנוע אל עבר האמבטיה, מה שמושך אותנו לעשות זאת הוא אותו זכרון עבר שיש לנו ואנחנו יודעים בדיוק מה עלינו לעשות. יחסית זה קל מה גם שהיה שם פידבק חיובי שזכור לי. זכרון על פעולה אשר גרמה לנו להרגיש טוב מייד לאחריה. הרגשנו שהשלפוחית התרוקנה, הורדנו לחץ מאזור המותניים ומטה, העלמנו את הבל הפה ובמקומו קיבלנו תחושת רעננות וריח פרשי כזה, מנטה, נקי. זאת "לולאת ההרגל". הרגשה טובה מעלה את הסיכויים שארצה לחזור על כך גם מחר.
אך האם כל ההרגלים שלנו אכן משרתים אותנו?
הלוואי וזה היה ככה. הלוואי והיינו מסגלים לעצמנו רק דברים טובים. בחיים אנחנו פוגשים הרבה מאוד אירועים שחוזרים על עצמם והאופן שבו פעלנו בעבר הופך להיות האופן שבו נפעל בהווה ובעתיד. האופן שבו אנו פועלים לרוב התקבע אצלנו בגיל צעיר ממש, טרם היכולת שלנו באמת לבחור מה נכון לנו ומה לא. אימצנו התנהגות מהבית שבו גדלנו, מהקרובים לנו, משפחה ,חברים ומחנכים למיניהם.
אני זוכרת את התקופה שבה התחלתי לעשן. היה שם איזה רגע שהסתכלתי על חברה שלי מעשנת והיא נראתה לי בוגרת יותר, סקסית. רציתי להרגיש כמוהה, רציתי להרגיש כמו שחשבתי שהיא מרגישה. אז כל זה קרה בשניות. היום אני יודעת לומר שהמשמעות שנתתי לאותו רגע זו תחושה של בגרות וחופש. רציתי להרגיש חופשיה ועבורי הסיגריה סימלה את זה.
התעקשתי לאהוב את זה למרות הריח ועל אף הטעם הלא נעים של סיגריה ראשונה. מי שלא מכיר את ההרגשה של החנק יכול אולי להזדהות עם טעם של משקה או אוכל שמנסים בפעם הראשונה והוא לא ערב לחכך. הגוף מתנגד.
היה שם טריגר עבורי, כששותים קפה (גירוי) גם מדליקים סיגריה. זה קל ואטרקטיבי בעיניי ויש גם פידבק. תחושת בגרות וחופש. (סוג של הפסקה). בשלב מאוחר יותר הקפה הוא רק תירוץ.
כשחוזרים על הפעולה מספיק פעמים, הנה מתקבע לו הרגל שלא צריך להשקיע עוד מחשבה כדיי שהפעולה תיקרה. זה הופך להיות ברור. קפה - סיגריה. ואח"כ כמעט כל דבר וסיגריה.
נוצר מסלול במוח של גירוי - תגובה.
היופי והקסם שיש לנו יכולת בחירה ואם יש לנו הרגל שלא מיטיב איתנו או שנמאס לנו ממנו ובא לנו לשנות. אז זה אפשרי!
ממש אפשרי ואפילו קללללל.
אפשר להחליף הרגל רע בהרגל טוב - בזמן הטריגר, אותו גירוי מהסביבה, פשוט לעשות פעולה אחרת, לצאת להליכה, להתקשר לחברה, להאזין לשיר שמאוד אוהבים באוזניות. כל דבר שעושה לנו טוב לאורך זמן.
פחות מומלץ לאכול משהו. (שלא תגידו שלא אמרתי, אנחנו לא רוצים להשמין) .
אפשר לשנות את אחד מהמרכיבים של "לולאת ההרגל" - אם הגירוי הוא קפה, להפסיק לשתות קפה או להתחיל לשתות מאוחר בהמשך היום.
אפשר לשנות את "התמונה" שציירנו לעצמנו על מה זה אומר עבורנו. לפי הדוגמא שלי, להחליט שזה כבר לא מעיד על חופש ובגרות עבורי. להיפך אני מרגישה שזה מנהל אותי. אותה תחושה שהקסימה אותי בעבר כבר לא נמצאת שם.
אפשר גם להעזר בספר או מידע על ההשלכות של הפעולה שלי. אבל אני חייבת לציין שזה פחות עובד כי פחות מעניין אותנו השלכות בטווח הרחוק. קשה לנו לראות או לדמיין את זה.
אנחנו כבני אדם לרוב, אוהבים יותר להתעסק במה שבא לנו כרגע ופחות בדאגות על העתיד. אנחנו נתרץ לעצמנו הרבה תירוצים בכל הנוגע לבריאות עתידית. "אני מכירה מישהי שלא עישנה ואכלה בריא, עשתה ספורט... ואתם יודעים מה קרה לה... אי אפשר לדעת".
מה שבעיקר עשה את ההבדל עבורי זוהי החלטה ברמת הזהות שלי. שאלתי את עצמי שאלה, האם אני מגדירה את עצמי כמעשנת. ולא אהבתי את התשובה. היא כבר לא התאימה לי.
בנקודה זו בחיים שלי, הרגשתי שזה יותר מפריע לי ולמי שאני רוצה להיות. מהמקום הזה ההחלטה הייתה מאוד פשוטה. כי אני זה סך כל ההרגלים שלי ואם יש הרגל שלי שאינו משרת אותי אני רוצה להחליף אותו או להכחיד אותו.
הבחירה בידנו.
יאללה, להרגל הבא.