רגשות

רגשות הם חלק בלתי נפרד מחיינו, בכל רגע נתון, הרגשות שלנו יכולים להשפיע על קבלת ההחלטות שלנו, קטנות כגדולות, כמו גם על האופן בו הגוף שלנו יחווה את הרגע מבחינה פיזית והדרך שבה נפעל או נתנהג בסביבה שלנו.

אם לרגשות יש תפקיד מאוד חשוב, איך זה שאנחנו לא מקדישים מספיק משאבים וזמן על מנת ללמוד איך לנהל אותן ובעצם "נותנים" להם את המנדט לנהל אותנו?

התחלת המסע...

אתם מכירים את זה שאתם שומעים משהו, נשמע לנו נכון אבל חולף על ידנו, לא מופנם, לא מוטמע, אולי אפילו לא ממש ברור ואז יוצא לנו לשמוע את זה שוב ושוב מכיוון אחר. ככה בדיוק קרה לי עם מודל א פ ר ת או "תוכנת ההפעלה" ועוד שמות שעברו חלפו על פניי או נשמעו באוזניי בשנים האחרונות, בהקשרים שונים ובסיטואציות שונות.

נשמע מאוד הגיוני כל הסיפור הזה, ישנו אירוע שמתקיים בעולם החיצוני (מחוץ לגוף ולתודעה שלי) אני מתייחסת אליו, נותנת לו פרשנות, הפרשנות שלי מייצרת אצלי רגש כלשהו שמוביל אותי להתנהגות שהיא בעצם תגובה לאותו אירוע, נסגר מעגל, מבחוץ פנימה ושוב החוצה. בום. כמה פשוט ככה וואהו משנה חיים ולמה אני אומרת את זה? כי מי לא מבין את זה? נכון, כולם מבינים את התהליך הזה, כמעט כולם יכולים להסכים שיש לנו נגיעה באירוע, עצם זה שאנחנו צופים, נוכחים, שומעים, נוגעים במשהו זה סימן שהוא 1.קיים 2. נכנס אל תוך החוויה שלנו.

תראו, הסיפור הזה הדהים אותי והוא הולך להדהים גם אתכם, אנחנו מסתובבים בעולם ורוב הדברים שאנחנו מכירים נתפסים בעינינו כמובנים מאליהם, אנחנו לא עוצרים לחשוב איך דברים מתרחשים, איך אנחנו רואים או שומעים , איך אנחנו הולכים, רצים, ישנים, איך הגוף שלנו מתפקד, איך אנחנו מסדירים את פעולת הלב איך אנחנו נושמים. זה פשוט קורה, נכון? נכון מאוד זה קורה ללא הפסקה, כל הזמן, כל היום.

וזה גרם לי לשאול את עצמי אוקיי מה זה אומר? אם אנחנו קולטים את העולם החיצון וכל מה שמתרחש בו, איזה תהליך עיבוד המידע הזה עובר ומה מניע אותו? ואם יש תהליך כזה בכלל אז האם ניתן להשפיע עליו? האם זה אוטומטי? האם אפשר לשלוט ברגש או הרגש שולט בנו? האם התגובה היא ניתנת לשינוי ? אותה סיטואציה יכולה לייצר פרשנות שונה בין אנשים שונים אבל האם יכולה להיווצר פרשנות שונה אצל אותו אדם?

אני רוצה רגע לעצור ולהדגיש, אם מישהו היה אומר לי שבכל סיטואציה (פגישת עבודה ,פרזנטציה חשובה, מנהל שוביניסט, קונפליקט עם הבן זוג, חברה שניסתה לפרגן אבל יצא לה עקום, פגישה בבנק, אסיפת הורים, שיחה עם נציג שירות, מכונית שנדחפת לי בפנייה אחרי שעמדתי בפקק 20 דקות, כניסה הביתה אחרי יום מפרך למראה בלאגן, כלים בכיור, נעליים, תיקים ומחברות בסלון , אם מישהו היה אומר לי שלכל זה, אני אגיב כמו מלכת אנגליה לא הייתי מאמינה, הייתי חושבת או שזאת אדישות או שזה רק בלון... שעתיד להתפוצץ.

אז בואו נעשה זום אין אל תוך התהליך הפנימי שאנחנו עוברים מהרגע שמידע כלשהו נכנס מהעולם החיצון.

אנחנו קולטים את המידע בעזרת החושים שלנו, מיליוני ביטים של מידע מציפים אותנו בשניה ואין באפשרותנו להכיל את כל המידע הזה, רק חלק מהמידע נאגר ונשמר. איך זה קורה? זה קורה על ידי מסננים, יש לנו במוח מסננים מסוגים שונים: הכללה, עיוות והשמטה, שעוזרים לנו ,לקטלג, לסווג ולרכז את המידע לאיזשהם תבניות שנוכל בעת הצורך לשלוף במהירות.

כאשר מידע נכנס, המוח מנסה לפענח במהירות שיא לאן המידע הזה יכול להתאים, המוח עוסק בניסוי וטעיה, אולי אפילו ניחושים, הוא מקטלג, מסווג ומעוות על פי מידע שכבר קיים אצלו. דמיינו שאתם מסדרים ארון ציוד משרדי, אתם מחליטים על סדר מסויים על פי קבוצות, כלי כתיבה, דפדפות או מחברות, עזרים כגון: מספריים, סלוטייפ, טיפקס וכו. עכשיו מגיע עפרון, ברור לכם לאן צריך לשייך אותו נכון? נכון. אבל אם מגיע משהו חדש כמו מרקר, איפה נאחסן אותו? אולי בעזרים? אולי נפתח קטגוריה חדשה? אולי בכלל צריך לפתוח קטגוריה של צבע? אולי? תלוי כמה מקום יש, כמה חשובה לנו ההפרדה, כמה אנחנו שמים דגש על סדר וכו', כל זאת על מנת שנוכל בעת הצורך, לדעת שזה קיים ולשלוף במהירות. אנחנו עושים את זה כל הזמן ועל כל דבר, עכשיו תארו לכם כמה שונות יכולה להיות בין אנשים. נתתי פה דוגמא אחת בלבד ובטוח שכל אחד שקורא את זה רואה את זה מעט שונה מהאחר.

אם ככה, אז אנחנו כבר מבינים שמרגע שמידע נכנס מהעולם החיצון פנימה הוא מקבל איזשהו טאץ אישי, איזשהי חותמת שמאפיינת רק אותי. החותמת הזו היא "הסדר שלי", האריזה שלי והיא כוללת את כל החוויות שלי, הזיכרונות שלי והאמונות שלי.

ההבנה שהמציאות כפי שהיא נתפסת על ידי היא המציאות רק שלי ואין דומה לה היא הבנה מאוד משמעותית בתהליך שעברתי ובעצם היוותה אבן דרך ראשית במקום שאליו אני צועדת היום.

הבנתי ש"המציאות" כפי שאני חווה אותה, היא תוצר של מה שקלטתי על ידי חושיי, עיבדתי על ידי המסננים שלי, הזיכרונות שלי, החויות שלי והאמונות שלי, מושפעת גם מהערכים שלי וממצב הרוח שלי ומשתקפת בתודעה שלי כמעין "תמונה" או "מפה", מבססת איזשהו ייצוג של העולם עבורי. כל מה שקורה לי ומסביבי, כל מה שאני "תופסת" עובר עיבוד שלי (פרשנות), אני מייצרת רגש כלשהו שמוביל לתוצאה, לתגובה בתוכי ואח"כ גם בעולם שסביבי.

אוקיי אז ,רגע, רגע, אם המציאות היא לגמריי תוצר שלי אז האם ייתכן שבאפשרותי לשנותה?

האם מה שאני חווה היום יכול להשפיע על מה שאחווה מחר, מחרתיים ובעתיד?

מהו אותו רגש שאנחנו מייצרים, איך הוא נוצר? ממה הוא מורכב? איך אפשר להשפיע עליו?