סטייט, מצב הרוח שלנו בכל רגע ורגע...

מצב רוח עכשיווי, נתון נוסף שמשוקלל לתוך "עיבוד" המידע שמתבצע במוח בכל רגע נתון, אותו חלק מהטאץ שלנו, מעיין חותמת שהיא רק שלי, כמו תבלין שמוסיפים לתבשיל והוא מדגיש את הטעמים של התבשיל או משנה אותו לגמריי. יסכימו איתי כל חובבי הבישול שהמינון קובע.

דוגמא נוספת לסטייט יכולה להיות, משקפיים, למשקפיים ישנן עדשות שונות שיכולות להשפיע על הגוון שנראה, על כמות האור או על איכות התמונה, מעין פילטר שדרכו נחווה את העולם החיצון.

הסטייט שלנו מושפע מהמצב הפיזיולוגי שלנו ומהמצב המנטלי שלנו והיכולת שלנו לעשות קישור ועיבוד ביניהם.

בכל רגע נתון כל הנתונים נלקחים בחשבון, דיווח פנימי מוצג, פיזיולוגי, מצב המשאבים שלנו. ומבחוץ מידע שמגיע מהחושים, מועבר ל"עיבוד" תמונה, סאונד ותחושה. המוח שלנו מנסה לפענח למה הדבר דומה? או מה מה עליו לעשות, איזה מערכות עליו להפעיל?

כאשר הכל עובד כמו שצריך, המוח שולף מן הזיכרון, קטגוריה רלבנטית ופועל על פיה.

דוגמא: אני מחכה לחברה שתבוא לבקר אותי

שמעתי רעש מחוץ לדלת ולפתע נשמעה גם דפיקה, אני נרגשת, קמה לפתוח, רואה את חברתי הטובה.

לעומת:

דוגמא: אני לא מחכה לאף אחד,

שמעתי רעש מחוץ לדלת ולפתע נשמעה גם דפיקה, אני נרגשת, קמה להסתכל בעינית, מי זה יכול להיות?

2 סיטואציות זהות אבל הסטייט שלי שונה, תפיסת המציאות שונה, יכולות להיות תגובות גופניות אחרות.

כמו גם אם למשל אתמול קרה לי את אותו הדבר והופתעתי לטובה לעומת אם בעבר הופתעתי לרעה. נלחצתי לראות מישהו שאני לא מכירה.

יש לי כבר תפיסה כלשהי – דופקים בדלת, קמה לפתוח. אבל יש שם עוד משהו, שנשען על עבר, על תפיסה, על סטרואטיפ, על אמונה על זיכרון... תלוי מה יש שם עבורי.

ההבדל בין התנהגות מיטיבה או לא אינו מבוסס על יכולתנו כי אם על מצב מוחנו וגופנו בכל רגע נתון. רוב המצבים מתרחשים ללא כל הכוונהמודעת מצידנו. אנחנו רואים משהו ומגיבים לכך באמצעות כניסה לסטייט. ייתכן שמדובר במצב שימושי ורב תושיה או מצב מגביל ונטול תושיה. ביכולתנו לבחור אילו רק נכיר זאת.